חומרי פלסטיק בניסוחי ציפוי

פלסטיים משמשים לשליטה בתהליך יצירת הסרט של ציפויים המבוססים על חומרים ליצירת סרטים המתייבשים פיזית. יצירת סרט תקין חיונית על מנת לעמוד בדרישות לגבי תכונות ציפוי ספציפיות כגון מראה שכבה יבשה, הידבקות מצע, גמישות, בשילוב עם רמת קשיות גבוהה בו זמנית

חומרי פלסטיק מתפקדים על ידי הפחתת טמפרטורת היווצרות הסרט וגמישות הציפוי; חומרי הפלסטיקה פועלים על ידי הטבעה בין שרשראות הפולימרים, מרווחים ביניהם (מגדילים את "הנפח הפנוי"), ובכך מורידים משמעותית את טמפרטורת מעבר הזכוכית של הפולימר והופכים אותו לרך יותר.

המולקולות בחומרים ליצירת סרט פולימרי, כגון ניטרוצלולוזה (NC), מראות בדרך כלל ניידות שרשרת נמוכה, המוסברת על ידי אינטראקציה מולקולרית חזקה (המוסברת על ידי כוחות ואן דר ואלס) של שרשראות הפולימר. תפקידו של הפלסטיקאי הוא להפחית או למנוע לחלוטין את היווצרותם של קשרי גישור כאלה. במקרה של פולימרים סינתטיים ניתן להשיג זאת על ידי שילוב מקטעים אלסטיים או מונומרים אשר מעכבים באופן סטרי את האינטראקציה המולקולרית; תהליך השינוי הכימי הזה מכונה "פלסטיקיזציה פנימית". עבור נאטוral מוצרים או פולימרים קשים של עיבוד לקוי, האפשרות היא שימוש חיצוני של plasticizers בניסוח הציפוי

חומרי פלסטיק מתקשרים פיזית עם מולקולת הקושר הפולימרי, ללא תגובה כימית ויוצרים מערכת הומוגנית. האינטראקציה מבוססת על המבנה הספציפי של הפלסטיקאי, המכיל בדרך כלל חלקים קוטביים ולא קוטביים, ומביאה להורדת טמפרטורת הזכוכית (Tg). על מנת להבטיח יעילות גבוהה, הפלסטיקאי אמור להיות מסוגל לחדור לשרף בתנאי יצירת סרט.

פלסטרים קלאסיים הם חומרים בעלי משקל מולקולרי נמוך, כגון אסטרים פתלטים. עם זאת, לאחרונה מועדפים מוצרים ללא פתלטים מכיוון שהשימוש באסטרים של פתלאטים מוגבל עקב חששות בטיחות המוצר.